כולם מדברים על תקשורת במשפחה ועל תקשורת בין אישית טובה, כזו שתמנע סכסוך במשפחה.
מעטים מיישמים.
בואו נראה איך עושים את זה..
רוב האנשים ממש טובים בפתרון בעיות, אלא שלרוב, הפתרון האחד הנפלא והפשוט שלהם הוא קבוע: שהאחר ישתנה! כל מה שצריך לעשות כדי שהבעיה תיפתר היא שהאחר יבין איפה הוא טועה, ישתנה, ואז הכל יהיה בסדר גמור!!
רק שהצד השני חושב בדיוק אותו דבר.. אם תשתני את, הבעיה תיפתר.
וכך, במקום לפתור באמת את הבעיות כל צד מצפה שהאחר ישתנה וישנה את דרכיו, מה שלא באמת קורה.
מה עושים? ואיך יוצאים מהמעגל הסגור שמביא אתו עוד האשמות ועוד אכזבות?
פשוט.
לוקחים רגע לעצמנו וחושבים: מה אני יכולה לעשות.
איזה שינוי , גם אם קטן, אני יכולה להציע. בהתנהגות, בדרך החשיבה, במה שאני אומרת.
היכולת שלנו להשפיע על עצמנו גדולה לאין שיעור מהיכולת להשפיע על מחשבות והתנהגויות של מישהו אחר.
נכון, קשה להשתנות. ואנחנו לרוב מאוד בטוחים במה שאנחנו חושבים ועושים.
ועם זאת, אם לי קשה לשנות, ולהשתנות, כיצד אוכל לצפות מאחר לעשות את אותו מאמץ? הניסיון שלי לימד אותי ששינוי קטן אצל צד אחד גרר שינוי אצל הצד השני. אבל ... בלי לצפות לתמורה מידית, בלי להתחשבן על מה עשיתי ומה הוא ייתן מיד בתמורה..
ברמה המעשית, זה יכול להיות שינוי מינורי, משהו קטן שאני יכולה לעשות לשינוי הסיטואציה. למשל:
להקשיב במקום ההרגל שלי להגיב,
לעשות מעשה במקום להסביר,
לחבק במקום לדבר,
לעשות איזו מחווה קטנה במקום להתעצבן ולהעניש.
משהו קטן.
להתחיל בקטן. להשקיע את האנרגיה בשינוי קטן אצלי במקום בהרבה הסברים לאחר.
רוצים לנסות בבית?
אשמח לשיתופים!
ובואו לבקר בבלוג שלי בסלונה