top of page

לקרוא וליישם

משפחות חד מיניות בהן רק אחד ההורים נושא מטען גנטי (זרע או ביצית), מטיל צל על התנהלות בני הזוג, הילדים, והמשפחה כולה.

משפחה חד מינית או זוג בהורות משותפת אינם מנותקים מהחברה הכללית ומהנראטיב הרווח של המשפחה בה לשני ההורים יש תרומה גנטית, ואין ספק לגבי עצם האימהות או האבהות.

מודל המשפחה ההטרוסקסואלית הכללי משפיע ויוצר ציפיות, ערכים, פנטזיות, ותפקידים. ההשפעה מתבטאת בשלושה מעגלים: המעגל הפסיכולוגי -רגשי, המעגל החברתי- משפחתי, והמעגל הפורמלי- משפטי. ואיש אינו חומק מהשפעות אלה.. לא בני הזוג, לא הילדים ולא הסביבה הקרובה.


במובנים פסיכולוגיים, עולה קול פנימי, חלקו מודע וחלקו איננו מודע, המעלה ספק במקומו המלא ובזכויותיו המלאות של ההורה הלא ביולוגי. פגשתי אבות ואימהות שהם עצמם הטילו ספק בנוגע ליכולתם לשמש כהורים, הביעו חשש שמא הם אהובים (או אוהבים) פחות מההורה השני, ושתפסו עצמם כבעלי יכולת הורית מופחתת או שייכות מופחתת.


כאן נכנסת לתמונה נקודת המבט החברתית והתרבותית: קיומן של תפיסות והנחות יסוד בנוגע לאימהות, אבהות והורות מעניקות קרדיט מיידי לביולוגיה, ליכולות ולתכונות של ההורה הביולוגי ולמשקל שלו בחיי הילד . הורים במשפחות חד מיניות עדיין מושפעים מאותן תבניות, גם אם הם מתנגדים להם. שאלות הנוגעות אל למי הוא "האבא האמיתי", הערות כמו " "הוא לא דומה לך" ושאלות אישיות נוספות בנוגע להפריה ותהליך הלידה מהוות תזכורת יומיומית לפער הביולוגי, ובאופן סמוי ואף תמים מעצימות את תחושת אי הנוחות ומחלישות את ההורה הלא ביולוגי. דבר זה יותר עומס רגשי נוסף על המשפחה הצעירה שממילא מתמודדת עם אתגרים רבים מעצם היותה משפחה להט"בקית.


מה עושים? ואיך מתמודדים עם השונות בין ההורים?

הרבה זוגות חד מיניים מנסים לייתר את העניין הגנטי ולהציג את הסוגיה הזו כסוגיה לא רלוונטית. ("זה לא משנה מי ההורה הביולוגי.."). אלא שהאסטרטגיה הזו לא מוכיחה א עצמה, והשד הביולוגי חוזר ועולה, לרוב ברגעי הקושי, ודווקא במצבי פגיעות.

ולכן, אין מוצא אלא להתמודד עם הפער הזה ולתת את מלוא המקום לכל מה שעולה: לפנטזיה על משפחה נורמטיבית, למשאלה להעלים את העניין הגנטי, לחרדה ולדאגות, לקושי הממשי, ולתחושת השונות של ההורה הלא ביולוגי. כך אפשר יהיה לתת מקום לשני ההורים לעצב את תפקידם כהורים, באופן אותנתי וכן. באותה הזדמנות, אפשר יהיה לשים לב ולבחון את חלוקת התפקידים- הנשיים והגבריים, הרגשיים והפונקציונליים, ולבחון בעדינות עד כמה הם מושפעים מסוגיית ההורות הביולוגית.


הסדרת הורות באופן רשמי ( על אופניה השונים: צו הורות פסיקתי, אימוץ, רישום אבהות, עריכת הסכם הורות). משמשת עוגן להורות מבחינה פסיכולוגית ומבחינה חברתית, ומצמצמת מאוד את נוכחותו של השד הביולוגי ואת הסכנות הטמונות בו. הסדרה מייצרת ודאות ושקט ומאפשרת נוכחות והרגעה לכל הפחדים.


ולסיום, ציטוט של השופטת ברק ארז (יולי 2022) מפסק דין מרגש התומך בהורות לא ביולוגית: "צו הורות פסיקתי כמוהו כצו אימוץ. הוא אינו יוצר מעמד משפטי בלבד אלא יוצר מציאות רגשית מבחינתם של הילדים המשליכים את יהבם על אנשים בוגרים הנוטלים על עצמם לשמש כהוריהם. ההורות המשפטית כמוה כהורות ביולוגית. היא אינה ניתנת לניתוק"..


52 צפיות0 תגובות

עודכן: 19 ביוני 2022

הזכות הבסיסית להורות ברורה לכולנו. לכל אחד מאיתנו יש את הזכות להגשים את המשאלה להביא ילדים לעולם לגדל אותם ולקיים חיי משפחה . הדבר כל כך מובן הגיוני וטבעי, עד כדי כך שאותה זכות יסוד מעוגנת בשורה של חוקים , תקנות ופסקי דין והיא זוכה לנוכחות משפטית וציבורית רחבה.


ועדיין, זה שונה וקשה יותר מהורות הטרוסקסואלית. למה?

הכניסה להורות אצל זוגות חד מיניים או אצל יחידים בהורות משותפת כרוכה באתגרים שלא עומדים בפני זוגות הטרו סקסואליים. תשאלו אילו אתגרים עומדים בפתח? אני אגיד..

  • הוצאות כספיות. כל האפשרויות להבאת ילדים: תרומת זרע, הפריה, אימוץ או פונדקאות עולות כסף. ולפעמים הרבה.

  • הסדרת המעמד של כל אחד מההורים מול רשויות החוק. בשונה מהורות הטרוסקסואלית בה הילוד נרשם מיד כילדו של שני הוריו, כאן נדרשות פעולות נוספות לרישום ( כמו בקשה לצו הורות או אימוץ). לעיתים אחד ההורים אינו יכול לקבל מעמד רשמי כהורה והדבר דורש רישום והסדרה חלופית.

  • פעולות משפטיות. הרבה לפני ההריון יש מספר פעולות משפטיות- חוזיות שצריך לבצע. הן נדרשות גם בהריון ומיד לאחריו. כאן אגיד שעו"ד חיוני לליווי התהליך. אבל זה למאמר נפרד.

  • התמודדות עם תגובות החברה ויציאה נוספת מהארון: נכון שיותר ויותר אנשים תומכים מתרגשים ומקבלים משפחות להט"ב. אבל עדיין... רוב הזוגות מתמודדים עם תגובות, שאלות והערות. לפעמים הן סתם מרגיזות, לפעמים הן חודרות למרחב האישי, לפעמים הן מבטאות הטרוסקסיזם והומופוביה של ממש.

  • תכנון והסדרה של יחסי ההורות: הסכם להורות משותפת הוא דבר נפלא. אבל בואו נודה על האמת: הוא לא תמיד קל. הוא דורש מאיתנו לחשוב על משהו שעדיין איננו כאן. הוא עלול להיות מתסכל, מייגע ומפחיד. ישנם זוגות שנמנעים מלדבר כדי לא לפגוע בקשר, או מתוך חשש לחרב אותו, וזוהי טעות.

  • בניית היחסים עם המשפחה המורחבת. כשמדובר ביותר משני הורים ( למשל זוג גברים ואשה סטרייטית) , יש לנו כבר 6 סבים וסבתות. לפעמים יש ילדים מיחסים קודמים, ובן זוג נוסף עשוי להכנס לתמונה. המשפחה המורחבת הלהטבי"ת הוא מאוד מורחבת. עכשיו לך תתמרן בין הרגשות הדעות והצרכים של כולם.



אז איך עושים את זה? איך עוברים את זה בקלות?


הכנה טובה היא שם המשחק.

כדי להנות מהדרך (וכדאי להנות, לא? אחרת, בשביל מה אנחנו עושים את זה??),

נדרשת הכנה והערכות.

נדרשת שיחה של ממש על הכל, גם על מה שקשה לדבר.

נדרש (ולא רק מומלץ ) ליווי של אנשי מקצוע טובים - עו"ס, עו"ד, מטפל.ת משפחתי, וגם יועצ.ת כלכלי.

נדרשת למידה של כל הנושאים וטיפול בהם בזמן.


הורות בריאה ומיטיבה היא הורות בשלה, גמישה, כנה, פתוחה.

אפשר לעשות את זה.

ואז הגאוה היא ג א ו ה!


מוזמנים לדבר איתי טלפונית ללא התחייבות על כל הדרכים להורות להטב"ית מוצלחת ועל כל ההכנות הנדרשות.

אני תמיד שמחה לעזור.








33 צפיות0 תגובות

איך זה שלא מבינים את מה שאני אומרת , כשאני מסבירה כל כך טוב מה מעצבן אותי וכמה נמאס לי מהמצב?

וכמה פעמים אפשר להגיד את אותו דבר, ואתה לא מקשיב??

שיחות חוזרות ונשנות, אמירות שנשמעות כמו תקליט שחוק, ונושאים "קבועים" לויכוחים במשפחה, מרמזים לי על כך שהמסרים לא עוברים באופן טוב.

הרי אם המסר היה עובר, הייתה איזושהיא תזוזה, אם לא בהרגלים,לפחות באופי השיחות.


אחד החסמים המשמעותיים להעברת מסרים הוא בלבול בין תלונה לבקשה.

בתלונה, אני מדברת על מה שמציק לי כמובן, אבל אני גם מפנה אצבע מאשימה על האחר, רואה בו את הסיבה לבעיה, או את הבעיה עצמה.

נדמה לי שאני מדברת על רגשותי, אבל תכל'ס, אין הבעה של רגש כשמתלוננים ומאשימים את האחר.

כשהוא מואשם בכך שהוא גרם לקושי או שהוא עצמו מקור הבעיה, רק טבעי שהוא יתגונן, יתקיף, יהדוף את דברי, יתעצבן ויתבצר. ובודאי שלא ישקיע את מלוא תשומת הלב הנכונות וההקשבה למה שמעסיק אותי. זה מה שקורה לכולם. גם לי כשאני מותקפת.


לעומת זאת, אם אבקש לנהוג אחרת ואגיד למה זה מפריע לי, או אסביר מה זה גורם לי להרגיש, גדלים הסיכויים שהוא יקשיב, וגם יענה לבקשות שלי.

הדבר עובד אצל כולם.

עם ילדים צעירים זה עובד נפלא.


דוגמאות? בבקשה:

במקום:

את לא יודעת לתכנן את הזמן שלך אף פעם. תמיד את מאחרת.

כל החיים שלך אתה קופץ מדבר לדבר. אי אפשר לקבוע איתך כלום.

תראה את המטבח הזה. זה נקי?

את לא אחראית. כלום אי אפשר לבקש ממך.


אפשר:

חשוב לי שתגיעי בזמן, הזמן שלי יקר ואני מבקשת שתכבדי אותו. אני נעשית עצבנית כשאני עומדת ומחכה.

אני מבקשת שנמצא זמן לזה השבוע, לפחות פעם בשבוע. אם אנחנו לא עושים את זה אני מרגישה לבד.

אני מבקשת שגם הכיור וגם השיש יהיו נקיים. זה מתסכל לנקות אחר שאתם מבשלים.

אני צריכה להיות בטוחה שאת עושה את זה כשאני מבקשת ממך. רק אז אני רגועה.


רוצים לנסות? קדימה. היום ניסיון ראשון. ספרו בתגובות איך היה.



30 צפיות0 תגובות

אשמח לעמוד לשירותכם:

חייגו: 054-773-5800 | רח' טרומפלדור 7, קרית מוצקין

bottom of page