משפחות חד מיניות בהן רק אחד ההורים נושא מטען גנטי (זרע או ביצית), מטיל צל על התנהלות בני הזוג, הילדים, והמשפחה כולה.
משפחה חד מינית או זוג בהורות משותפת אינם מנותקים מהחברה הכללית ומהנראטיב הרווח של המשפחה בה לשני ההורים יש תרומה גנטית, ואין ספק לגבי עצם האימהות או האבהות.
מודל המשפחה ההטרוסקסואלית הכללי משפיע ויוצר ציפיות, ערכים, פנטזיות, ותפקידים. ההשפעה מתבטאת בשלושה מעגלים: המעגל הפסיכולוגי -רגשי, המעגל החברתי- משפחתי, והמעגל הפורמלי- משפטי. ואיש אינו חומק מהשפעות אלה.. לא בני הזוג, לא הילדים ולא הסביבה הקרובה.
במובנים פסיכולוגיים, עולה קול פנימי, חלקו מודע וחלקו איננו מודע, המעלה ספק במקומו המלא ובזכויותיו המלאות של ההורה הלא ביולוגי. פגשתי אבות ואימהות שהם עצמם הטילו ספק בנוגע ליכולתם לשמש כהורים, הביעו חשש שמא הם אהובים (או אוהבים) פחות מההורה השני, ושתפסו עצמם כבעלי יכולת הורית מופחתת או שייכות מופחתת.
כאן נכנסת לתמונה נקודת המבט החברתית והתרבותית: קיומן של תפיסות והנחות יסוד בנוגע לאימהות, אבהות והורות מעניקות קרדיט מיידי לביולוגיה, ליכולות ולתכונות של ההורה הביולוגי ולמשקל שלו בחיי הילד . הורים במשפחות חד מיניות עדיין מושפעים מאותן תבניות, גם אם הם מתנגדים להם. שאלות הנוגעות אל למי הוא "האבא האמיתי", הערות כמו " "הוא לא דומה לך" ושאלות אישיות נוספות בנוגע להפריה ותהליך הלידה מהוות תזכורת יומיומית לפער הביולוגי, ובאופן סמוי ואף תמים מעצימות את תחושת אי הנוחות ומחלישות את ההורה הלא ביולוגי. דבר זה יותר עומס רגשי נוסף על המשפחה הצעירה שממילא מתמודדת עם אתגרים רבים מעצם היותה משפחה להט"בקית.
מה עושים? ואיך מתמודדים עם השונות בין ההורים?
הרבה זוגות חד מיניים מנסים לייתר את העניין הגנטי ולהציג את הסוגיה הזו כסוגיה לא רלוונטית. ("זה לא משנה מי ההורה הביולוגי.."). אלא שהאסטרטגיה הזו לא מוכיחה א עצמה, והשד הביולוגי חוזר ועולה, לרוב ברגעי הקושי, ודווקא במצבי פגיעות.
ולכן, אין מוצא אלא להתמודד עם הפער הזה ולתת את מלוא המקום לכל מה שעולה: לפנטזיה על משפחה נורמטיבית, למשאלה להעלים את העניין הגנטי, לחרדה ולדאגות, לקושי הממשי, ולתחושת השונות של ההורה הלא ביולוגי. כך אפשר יהיה לתת מקום לשני ההורים לעצב את תפקידם כהורים, באופן אותנתי וכן. באותה הזדמנות, אפשר יהיה לשים לב ולבחון את חלוקת התפקידים- הנשיים והגבריים, הרגשיים והפונקציונליים, ולבחון בעדינות עד כמה הם מושפעים מסוגיית ההורות הביולוגית.
הסדרת הורות באופן רשמי ( על אופניה השונים: צו הורות פסיקתי, אימוץ, רישום אבהות, עריכת הסכם הורות). משמשת עוגן להורות מבחינה פסיכולוגית ומבחינה חברתית, ומצמצמת מאוד את נוכחותו של השד הביולוגי ואת הסכנות הטמונות בו. הסדרה מייצרת ודאות ושקט ומאפשרת נוכחות והרגעה לכל הפחדים.
ולסיום, ציטוט של השופטת ברק ארז (יולי 2022) מפסק דין מרגש התומך בהורות לא ביולוגית: "צו הורות פסיקתי כמוהו כצו אימוץ. הוא אינו יוצר מעמד משפטי בלבד אלא יוצר מציאות רגשית מבחינתם של הילדים המשליכים את יהבם על אנשים בוגרים הנוטלים על עצמם לשמש כהוריהם. ההורות המשפטית כמוה כהורות ביולוגית. היא אינה ניתנת לניתוק"..
