איך זה שלא מבינים את מה שאני אומרת , כשאני מסבירה כל כך טוב מה מעצבן אותי וכמה נמאס לי מהמצב?
וכמה פעמים אפשר להגיד את אותו דבר, ואתה לא מקשיב??
שיחות חוזרות ונשנות, אמירות שנשמעות כמו תקליט שחוק, ונושאים "קבועים" לויכוחים במשפחה, מרמזים לי על כך שהמסרים לא עוברים באופן טוב.
הרי אם המסר היה עובר, הייתה איזושהיא תזוזה, אם לא בהרגלים,לפחות באופי השיחות.
אחד החסמים המשמעותיים להעברת מסרים הוא בלבול בין תלונה לבקשה.
בתלונה, אני מדברת על מה שמציק לי כמובן, אבל אני גם מפנה אצבע מאשימה על האחר, רואה בו את הסיבה לבעיה, או את הבעיה עצמה.
נדמה לי שאני מדברת על רגשותי, אבל תכל'ס, אין הבעה של רגש כשמתלוננים ומאשימים את האחר.
כשהוא מואשם בכך שהוא גרם לקושי או שהוא עצמו מקור הבעיה, רק טבעי שהוא יתגונן, יתקיף, יהדוף את דברי, יתעצבן ויתבצר. ובודאי שלא ישקיע את מלוא תשומת הלב הנכונות וההקשבה למה שמעסיק אותי. זה מה שקורה לכולם. גם לי כשאני מותקפת.
לעומת זאת, אם אבקש לנהוג אחרת ואגיד למה זה מפריע לי, או אסביר מה זה גורם לי להרגיש, גדלים הסיכויים שהוא יקשיב, וגם יענה לבקשות שלי.
הדבר עובד אצל כולם.
עם ילדים צעירים זה עובד נפלא.
דוגמאות? בבקשה:
במקום:
את לא יודעת לתכנן את הזמן שלך אף פעם. תמיד את מאחרת.
כל החיים שלך אתה קופץ מדבר לדבר. אי אפשר לקבוע איתך כלום.
תראה את המטבח הזה. זה נקי?
את לא אחראית. כלום אי אפשר לבקש ממך.
אפשר:
חשוב לי שתגיעי בזמן, הזמן שלי יקר ואני מבקשת שתכבדי אותו. אני נעשית עצבנית כשאני עומדת ומחכה.
אני מבקשת שנמצא זמן לזה השבוע, לפחות פעם בשבוע. אם אנחנו לא עושים את זה אני מרגישה לבד.
אני מבקשת שגם הכיור וגם השיש יהיו נקיים. זה מתסכל לנקות אחר שאתם מבשלים.
אני צריכה להיות בטוחה שאת עושה את זה כשאני מבקשת ממך. רק אז אני רגועה.
רוצים לנסות? קדימה. היום ניסיון ראשון. ספרו בתגובות איך היה.