מה אתם מבינים כשמדברים על גירושים אפורים? חשבתם על גירושים משעממים? טעיתם!
המונח גירושים אפורים מתייחס ליותר ויותר גירושים בגיל 60+. אנשים על סף פרישה, כשנדמה לכולם שהם כבר צלחו את כל הקשיים הזוגיים, מבקשים להיפרד.
בעבר התייחסו לאיש או אשה שביקשו להתגרש בגיל מתקדם כמי ש"השתגעו". היום התופעה רווחת, והולכת ומתרחבת.
הסיבות לכך שונות.
יש כאלה שהמתינו שהילדים יגדלו, לא רק יגדלו, אלא גם יסתדרו. יש מי שחש שרק לקראת פרישה הוא חופשי לחיות את חייו כרצונו והולך עד הסוף לדרך למימוש עצמו וסיפוק צרכיו. יש מי שהיו כבולים בערכים מסורתיים, והם חשים חופש להשתחרר רק כאשר הוריהם הלכו לעולמם. אצל אחרים, השונות והפער בין שני הזוג הלך וגדל משך השנים, עד שאין עוד עניין משותף.
וללא ספק, תוחלת החיים המתארכת תורמת לדבר. 60 הוא ה 40 החדש..
לגירושים לקראת פרישה יש השלכות, וצריך לנהל אותם בתבונה.
אחת הסוגיות הייחודיות היא נושא חלוקת הקופות הפנסיוניות: כאשר בני הזוג קרובים לגיל פרישה אך עדיין אינם רשאים לשחרר את הכספים, יש לשקול בצורה מאוד זהירה את שחרור וחלוקת הכספים. החוק לחלוקת זכויות פנסיוניות בא להגן על זכויות בני הזוג הזכאים . אך יש לבחון מתי כדאי לנהוג לפיו ומתי לוותר, ובכל מקרה להתייעץ עם איש מקצוע.
חשוב לזכור שההשפעה הרגשית על בני הזוג היא חזקה ומשמעותית. ודאי אם אחד הצדדים ראה את עצמו מזדקן עם בן זוגו, או פיתח תלות בו משך השנים, ועכשיו מוצא את עצמו מול מציאות חדשה. אל אלה מצטרפים רגשות הקשורים ליציאת הילדים מהקן, ורגשות הקשורים להתקרבות אל גיל זקנה. ואל ירידה בתפקודים גופניים.
היבט נוסף, הוא השפעת הגירושים על כל בני המשפחה. נכון, הילדים מושפעים מגירושים גם כשהם קטינים. אך בבגרות, מעגל ההשפעה רחב יותר , והגירושים נוגעים גם לכלות, ולנכדים, ודורשים התארגנות משפחתית נרחבת. מעבר לזה, שהתגובות של הבנים והבנות הבוגרים לעתים קשות או בוטות יותר מאשר של הצעירים. לא פעם הם מרגישים זכות (ולפעמים גם חובה) להתערב, להשמיע את דעתם. גם כאן, חשוב לשתף אותם בתהליך, אבל ללא פגיעה באוטונומיה של הזוג.
זוגות מבוגרים רבים מוותרים על התדיינות בבית המשפט ומתגרשים בדרכים חלופיות. הגישור הוא אחת מהן. הגישור מאפשר לדון בכל היחסים המשפחתיים, הערבות ההדדית של בני הזוג, והבטחת זכויות הילדים, באופן יסודי ורחב.